כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' קבלה ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך של 81,568 ₪ והודעת צד ג' על רקע תאונת דרכים וכאשר כל אחד מנהגי 3 הרכבים המעורבים מטיל על האחרים את האחריות לנזקים.

התובעת הינה המבטחת של רכב מסוג יונדאי, מ.ר. 1356674 (להלן: רכב התובעת"). הנתבעת 2 הינה המבטחת של רכב מסוג דייהטסו, מ.ר. 4747667 (להלן: "רכב הנתבעים"). הצד השלישי, ליאור אביטל (להלן: "ליאור") הינו בעליו של רכב מסוג שברולט, מ.ר. 2680414 (להלן: "רכב צד ג'").

ביום 28.3.13, בשעה 09:00 לערך, נסע ליאור ברכבו על כביש 4, לכיוון צפון, כמה מאות מטרים אחרי צומת נחל חדרה. תוך כדי נסיעה הבחין ליאור בנורת אזהרה שנדלקה ברכבו ולפיכך האט והדליק את נורות האזהרה ברכב צד ג', מתוך כוונה לעצור. באותה עת נהג ברכב התובעת מר פנחס עופר (להלן: "פנחס") לאותו כיוון ואחריו נהג לאותו הכיוון הנתבע 1, יעקב קבלה (להלן: "יעקב") ברכב הנתבעים.

במצב זה ארעה תאונה (להלן: "התאונה") אשר במהלכה פגע רכב הנתבעים ברכב התובעת, ורכב התובעת פגע ברכב צד ג'. עקב תאונה זו נגרמו לרכב התובעת נזקים הן בחזית והן מאחור והיקף הנזקים היה כה גבוה עד שרכב התובעת הוכרז "רכב באובדן גמור".

לטענת התובעת, יעקב נסע ברכב הנתבעים בחוסר זהירות ובלא לשמור מרחק מרכב התובעת ולכן יעקב והנתבעת 2, כמבטחת, הם שאחראים לכלל הנזק שנגרם לרכב התובעת.

הנתבעים אינם מכחישים את הטענה שרכב הנתבעים פגע ברכב התובעת אך כופרים בטענה לאחריותם לנזקים. לטענת הנתבעים, בזמן התאונה היה רכב צד ג' בנסיעה לאחור ואילו רכב התובעת פגע ברכב צד ג' עוד קודם לפגיעת רכב הנתבעים בו. במצב זה לא הצליח יעקב לבצע בלימת חירום אולם פנחס הוא שגרם ברשלנותו לאירוע ולחילופין רשלנותו התורמת מגיעה כדי 100%.

בד בבד עם כתב ההגנה הגישו הנתבעים הודעת צד ג' נגד ליאור. לטענתם, בעת התאונה נהג ליאור לאחור בחוסר זהירות, בניגוד לתנאי הדרך ותוך יצירת מכשול מסוכן בכביש, שלכן הוא זה שאחראי לנזקי הנתבעים, ככל שתתקבל התביעה נגדם.

ליאור מצידו, מכחיש את הטענה שנסע לאחור או שיש לו אחריות כלשהי לתאונה. ליאור אף הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות (ת.ק. 18349-07-12) כנגד יתר המעורבים בתאונה ובטענה שעליהם לפצות אותו על נזקיו, וזו טרם הוכרעה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו שלושת הנהגים המעורבים בתאונה וכל אחד מהם הביא את גרסתו להשתלשלות האירועים ונחקר בחקירה נגדית. בתום החקירות סכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

ביחס למחלוקת שבין התובעת לנתבעים, התברר שאין לנתבעים כל הסבר או טענה לשלילת אחריותו של יעקב לפגיעה ברכב התובעת. התאונה ארעה באור יום מלא, בכביש פתוח בו ניתן היה להבחין בקלות ברכבים שלפנים ועל פניו ברור שלו נהג יעקב ברכב הנתבעת בזהירות ובשמירת מרחק – יכול היה לעצור מבעוד מועד או להסיט את רכבו לנתיב השני ולהימנע מהתאונה. יעקב עצמו אף הודה באחריותו בפה מלא בהודעתו במשטרה ביום 29.3.12.

לפיכך, יש לקבל את טענת התובעת ולקבוע שהנתבעים אחראים לנזקיה.

לטענת הנתבעים, אפילו הם אחראים לנזקי התובעת, אין להטיל עליה אחריות למלוא הנזק אלא רק לחלקו. לגרסת הנתבעים, בטרם פגע יעקב ברכב התובעת, פגע רכב התובעת ברכבו של צד ג' ולכן הנתבעים לא אחראים לנזק במוקד הקדמי של רכב התובעת. לגרסת התובעת, אין ממש בטענה והפגיעה של רכב התובעת ברכב צד ג' ארעה רק לאחר שפגע בו רכב הנתבעים וכתוצאה מהדיפתו על רכב צד ג'.

לפי טענת פנחס, רכב התובעת נהדף על רכב צד ג' וסדר האירועים היה כזה שקודם הוא נפגע ורק אחר כך הוא פגע ברכב צד ג'. לפי טענת יעקב, הוא כלל לא ראה מה ארע לפני שפגע ברכב התובעת (עמ' 6; ש' 2 בפרוט') ולכן לא ניתן לקבוע את העובדות במחלוקת זו על פי עדותו.

מאידך, ליאור הביא את גרסתו לאירועים במפורש בחקירתו במשטרה ביום 1.4.12 וטען שרכב התובעת קודם פגע ברכבו, ורק לאחר מכן נפגע על ידי רכב הנתבעים. בעדותו בפני לא זכר ליאור את השתלשלות האירועים ובהתחשב בזמן שחלף מאז, ברור שיש להעדיף את גרסתו המוקדמת בסמוך למועד האירוע. לליאור אין כל עניין במחלוקות שבין התובעת לנתבעים ולא מצאתי סיבה שלא לקבל את גרסתו.

זאת ועוד, לפי טענת פנחס בעדותו, רכב הנתבעים פגע בו כשהיה כ- 5 מטרים מרכב צד ג' בעוד בעדותו במשטרה טען שהמרחק היה כ- 10 מטרים. בין כך ובין כך, כלל לא ברור כיצד יתכן שרכב התובעים נהדף למרחק כה גדול גם אם הפגיעה שנפגע מאחור הייתה קשה. ניתן היה למצוא הגיון בטענה לו היו הרכבים צמודים אך לא כאשר המרחק כה גדול.

ובנוסף, התנהלות פנחס חסרת כל הגיון. פנחס טוען שהבחין ברכב צד ג' כשהיה במרחק רב ממנו והתקרב אליו במהירות איטית "כדי לדעת מה קרה". בין פנחס לליאור אין כל קשר ולא ברור מה סיבה הייתה לפנחס לעצור ולשוחח עימו. סביר יותר להניח שלו הבחין פנחס ברכב צד ג' מבעוד מועד, היה פשוט סוטה לנתיב השני, עוקף וממשיך בנסיעה.

לפיכך, אני מקבל את טענת הנתבעת, מעדיף את גרסת ליאור על זו של פנחס וקובע שאף פנחס נסע בחוסר זהירות, לא הבחין ברכב צד ג' מבעוד מועד ולכן לא הספיק לבלום ופגע ברכב צד ג'. רק לאחר פגיעה זו, פגע רכב הנתבעים ברכב התובעת.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי, כאשר הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית, לא כפרו באמור בחוות הדעת ולא בקשו לחקור את השמאי. לפי חוות הדעת, הנזק במוקד האחורי של רכב התובעת הסתכם בסך של 44,038 ₪ (כולל עבודה ומע"מ) בעוד הנזק במוקד הקדמי של רכב התובעת הסתכם בסך של 22,545 ₪ (כולל עבודה ומע"מ). התובעת לא טענה שאלמלא הנזק למוקד הקדמי עדיין היה הרכב מוכרז "רכב באובדן גמור" ולפי תחשיבי השמאי נראה שנזק זה לבדו לא היה מביא לכך.

לפיכך, אחראים הנתבעים רק לנזק שנגרם למוקד האחורי בסך 44,038 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.5.12 (כנטען בכתב התביעה). הנתבעים אינם אחראים ליתר נזקי התובעת שממילא נגרמו עקב הפגיעה הקודמת ברכב צד ג'.